הניווט אכן לא היה בעייתי. האופטימיות של יוסלה עוזרת... גם מפני שהיה לנו GPS זמין ומפות ימיות וטופוגרפיות בכל זמן נתון וגם מפני שתוואי השטח מורכב מתעלות צרות שניתן להבדיל בינהן בקלות יחסית.
פווארטו עדן הותיר בנו הרגשה של עוד. אתם מכירים שיש מקומות שכבר מהרגע הראשון שאתה נתקל בהם הם מחייכים אליך בחזרה? אז עבורי פווארטו עדן התייחסה אלנו בחיוך כבר מההתחלה. המקום נידח מאוד, ודל בתושבים. עקב כך הכנסת האורחים שם בלתי נתפסת במונחים של העולם המערבי (חבורת אנשים שמזמינים אותנו לישון בביתם ולאכול ממזונם ללא כל דרישת תשלום כלשהי). גם מז"א האיר לנו פנים והשמש יצאה לאחר ימים רבים שהתחבאה לה מאחורי העננים. כאשר שמעה שאנו מתכננים לצאת, נעלבה ונחבאה אל העננים...

השמירה על האווירה נגרמה בשל תרכיב החברה שמרכיבה את האווירה... מסובך לא? לא, בפשטות - אם אתה שומר על קלילות והומור (אני חייב לציין שלאון מגיע פרס נובל בתחום הזה) ואם זה מתקבל בברכה בצד הפאסיבי אז האווירה נשמרת טובה. מצד שני אני חייב לציין שלא תמיד היא כזו וחשוב לפרוק מהר ככל הניתן מתיחויות שנצברות. תקשורת פתוחה וכנה עושה פלאים בנושא.

אין ספק שלמז"א השפעה ישירה על האנרגיות הכלליות של המסע. כשהשמש מחייכת כולם מחייכים. כשהעננים בוכים , רובינו בוכים...
משברים יש כל הזמן, לא ידעתי שניתן להתווכח על נושאים כה מטופשים ושוליים (לדוגמא האם להשאיר את הטיון בקומקום אחרי ההכנת התה או להוציאו). התרופה המרכזית להמשיך הלאה הינו לפרוק מתחים ומשברים. איך עושים זאת? פשוט מדברים ומתקשרים אחד עם השני תוך הקשבה, איכפתיות, נתינה, התגמשות, ויתור וכו'.

און ואתה מחליטים להגיע לפורטו וויליאמס



http://www.tezaur.net/photo/chile/islanavarino/



www.dailymotion.com/video/x9dwwa_isla-na...williams-dient_sport





איך מגיעים לשם
ולאי נאווארינו שם אתם מתחילים לטרק איך היה ?

מאוחר יותר
תופסים טרמפ פשוט כך טרמפ לכיף הורן קאבו דה הורנוס
אימת הימאים בעולם .

המר על הבאונטי התרחש מפני שהימאים הבריטים פשוט לא היו מוכנים להתאבד קרי להקיף את ההורן .

איך מזג האויר שם בקצה העולם איך היתה ההפלגה לשם איך חוזרים משם שב טרמפ ?

ומה הלאה ?

האמת היא שהקרחון השני לא היה בדרכנו ובהחלטה של שלושתנו לשבור קצת את המסגרת, הארכנו את הטיול בכדי בעיקר לחוות חתירה שמאריכה את ההגעה לנק' הסופית במתכוון. החוויה היתה חזקה מאוד. וגרמה לכולנו לחשוב קצת אחרת על המסע ועל התפקיד שלנו בתוכו.

השארנו את הקיאקים אאצל בחור צ'יליאני (ולא גרמני) שדרך אגב היה הצ'יליאני הראשון שהגיע עם קיאק לקייפ הורן (האי הדרומי בעולם. מקום זה מאופיין במז"א קשה מאוד שטמן הרבה כלי שייט במעמקים). שמחנו להגיע לפוארטו נטאלס ושמחנו יותר שהיה לנו האומץ להגיד - מספיק. כולנו הרגשנו כך ועוד פעם הרגשנו שהבחירה נמצאת רק בידיים שלנו. נטאלס היא עיר דיי תיירותית ובה נתקלנו בציוויליזציה בשנית (אחרי חודשיים בים זה לא פשוט...). שיטוט ברחובות ואכילה בלתי מבוקרת של גלידות היוותה חלק נכבד משגרת יומינו. השפם - אקט סימלי לסיום המסע וחזרה לאבותינו (גם לאבי וגם לאבו החורג של און יש שפמים מכובדים) גרם לכמה לילות של חוסר שקט בקרב בנות המקום. הן פשוט לא עמדו בעוצמתיות השפם ונראו עוקבות אחרנו בכל שעות היממה. זה דיי מטריד אני חייב לציין.

אסיים עתה מפאת מחויביות לימודיות אחרות שיושבות על מצפוני.

אשמח לקרוא את תגובותכם ,

ואשיב להם בסוף מרץ (לאחר מבחן הפסיכומטרי...).

בהמשך אתייחס למסע בתוך היבשת - ירידה דרומה לקייפ הורן, שהייה של כחודש ושבוע במעמקי הג'ונגל במשולש הגבולות של ברזיל, קולומביה ופרו ועוד.

תהנו

רועי

תודה רבה רועי היה מאלף השאיר טעם לעוד הרבה עוד
ולי הזכיר נשכחות צילה איזה מקום מדהים

תודה רבה רבה רבה