ראשית איך התרשמתם מקבלת הפנים והחביבות הציליאנית

ואיך ההתרשמות מתחילת המסע לאורך האי צילואה

מתי אתם נכנסים לשיגרה במסע הזה , איך השיגרה
מה הקטעים המשעשעים במסע .

בשלב מסוים לפי ההרצאה של יוסלה שאעלה קטע ממנה בהמשך
אתם נכנסים לאיזשהי שיגרת נופש בלתי נתפסת דייג
חתירה נופים וחופש בלתי נתפס , איך אתם מאגישים בשלב הזה

זה כאילו שירדתם מההמירוץ המטורף של החיים ?

לאחר הפרדה מחופי האי צילואה תקן אם טעיתי
אתם נכנסים לאזור שממה אמיתי זה מכאן עד ללגונה סן רפאל רק אתם והים , עיך ההרגשה : בדידות או חופש
אינסופי , מה אתם עושים בשלב הזה איך מתנהל המסע משהו פיקנטי ?

מזג אויר לא פחות חשוב , אני מבין שאתם מקבלים תחזיות מקרל וויזל בהרצליה האם הוא פוגע מפספס ?

מה בעניין גלי חוף ?
גאות שפל זרמים , באיזה שלב טתם מגיעים למיומנות הנדרשת למסע הזה ?

שלום לכולם וערב טוב!

אין ספק שלפעמים הטבע מרים ראש ומראה לנו מי יותר חזק.
ואני שמח על כך. זה מכניס לפרופורציות.

רגע השיא שלי, מבחינת התאמתות עם עוצמת הטבע, היתה כאשר חצינו בחתירה את גולפו דה פנס, מפרץ הפחד בתרגום חופשי לעברית. חיכינו לפני החצייה כ-3 ימים בצפייה למז"א טוב בחצייה המסובכת הזו והתוצאה שקיבלנו היתה סווילים של 4 מטר שמתנפצים בעוצמתיות שאין שני לה על החוף המצוקי, רוחות צפון מערביות של כ20 קשר ובשלב מסויים הטבע הנדיב סיפק לנו גשם זלעפות שטופף על הקיאק בקריאות הידד. ההרגשה היתה נהדרת מבחינתי, מן תחושה של אתגר וכתוצאה מכך האנדרנלין זרם כמים בתוך הגוף.
מומלץ.

חום אמיתי להגיע לכאן בעיקרון סיפור של שלושה ימי הפלגה יקרים מפורט אמונט ואז ירידה בקייקים לקרחונים המתפוצצים .

לכם לוקח יותר זמן ,אך אתם חופשיים לנפשכם
לעשות מה שתרצו בפרק הזה .

כמה ימים אתם עוצרים שם איך ההתרשמו מסוף העולם ?

קצת מפות :

טסתם אל סנטייגו הקייקים חיכו לכם בולדיביה משם
בעזרת משאית אתם והקייקים בפורט אמונט



המפה נגמרת כאן במה שקרוי הרוטא אאוסטראל הדרך המדהימה
בין הקרחונים הציליאניים אחת הדרכים היפות בעולם אתם עוצרים שם בצאיטן למיטהב זכרוני
ומשם והלאה כבר היישובים דלילם ביותר .



מכאן ואילך עד הלגונה סן רפאל כל החתירה בתעלות
ניווט קשה מאד , יוסלה אמר לי לפני באופטימיות יש לנו
שלושה גי פי אסים , האם אכן הניווט היה כל כך קל ?

מלגונה סן רפאל מחכה לכם חציה יבשתית
איך בדיוק העברתם את הקייקים בצמחיה ?

בהמשך החתירה מחכה לכם אחד היישובים הנידחים בעולם
שבו תושבים משונים למדי קצת כמה מלים על פורטו עדן ...
שם מוזר משהו ליישוב שכוח אל .

הקטע השני במסע היה מלגונה סןם רפאל לי מקריאת הבלוג היתה הרגשה שהגעתם להיי בלתי נתפס שם אך מכאן ואילך מחכה עדיין הרבה חתירה אפורה

אך מההרצאה של יוסלה מסתבר כי ההיי נשמר איך הצלחתם
לנוכח המסע המאד קשה ומזג אויר קשה לא פחות לשמור על
אוירה כיפית כזו ?

קבלת הפנים הצ'יליאנית היתה בלתי נתפסת מבחינתי. נתקלנו באנשים נחמדים לאין שעור, שמחי לבב ונדיבים. הפעם הראשונה שזה הכה בנו היה כאשר נפגשנו עם קולונל מחה"י הצ'יליאני שאסף אותנו עם מכוניתו, הכניס אותנו לבסיס החילוץ וההצלה של חה"י והפגיש אותנו עם מפקד היחידה שהסביר לנו על כל המנהלות שאנו צריכים לבצע. לאחר מכן עשה לנו סיבוב בעיר שהסתיים בכוס בירה קרה בפאב מקומי עם פריטים מאוניות שביניהם אח"י תרשיש הישראלית. אני חושב שהאופטימיות והחביבות ששידרנו תרמו גם כן למצב המדהים. אין ספק שזהו מצב WINWIN.

תחילת המסע הינו שלב קשה. גם פיזית וגם מנטאלית. הגוף עובד בעומסים שהוא לא רגיל ומספר האלמנטים הבלתי מוכרים גדול. אני חושב שהאופי שלי, שמתאפיין בפתיחות וקבלה, תרם להסתגלות מהירה למצב החדש ולהנאה אדירה בשלב מוקדם מאוד.

חצי האי צ'ילואה מתאפיין בריבוי כפרי דייגים קטנים וריכוז גבוה של פעילות דייג בכלל וכלובי דגים בפרט. נהננו מהמפגש עם האוכלוסיה המקומית , זוהי נפילה רכה לאזור קשוח.

השגרה מגיעה מכורח הנסיבות. והיא מעולה בגלל שהיא מכניסה למסגרת אך לאורך זמן שוחקת וצריך לשברה. דיברנו הרבה על פילוסופיית טיול בהקשר לשגרה - האם אנו עושים מה שאנחנו רוצים? או מה שאנחנו צריכים לעשות? אפרט על כך מאוחר יותר.

ההרגשה במהלך הטיול הינה הרגשה סובייקטיבית לחלוטין. אצלי יכולה להיות ההרגשה ההפוכה מאצל חבריי. היא מושפעת מהרבה גורמים כגון מחוייבות אישית, פתיחות עצמית, פתיחות חברתית, יכולת התמודדות עם קשיים ועוד. אני יכול להעיד על עצמי שההרגשה שלי הייתה עילאית בחיוביותה. זה נגרם אני חושב מהיכולת לנתק את עצמי ממימד של זמן וממימד של מחוייבויות וגרם לי להרגשה נפלאה.