לאוהבי ברזיל יוקרן בפסטיבל הסרט של סרזיו משאדו על הבאחה העיר התחתית של סלבדור דה בהייה

מדובר במטעם משובח ביותר :

שני ספנים חשפנית בסירה אחת , שטים
וחוזרים לבאחה של סלבדור אחת הערים הסוערות התוססות המסוכנות ולמרות הכל אחת המושכות
והמרתקות בעולם .

http://www.seret.co.il/movies/s_movies.asp?MID=1889

מדובר בסרט שאין להחמיץ .

על הסרט :

הסרט מתאר בעיקר את תחילת תקופת הטיול באזורי הטבע של דרום היבשת .

דרום היבשת משמעו צילה ארגנטינה שתי מדינות שביחד עם דרום ברזיל מהוות את החלק הארופאי
של היבשת , לחלק הזה אפשר לצרף את אורוגואי ופאראגואי אך אלו פחות מענינות מבחינת הטיול .

המטייל הישראלי החל לפקוד את דרום היבשת במספרים
גדולים בשנות ה-80 .

באותה תקופה שלט בצילה הגנרל הרודן אוגוסטו
פינושט , שקנה נשק מהמדינה .

פינושט בו בזמן גם תמך וסיפק מקלט לקבוצות נאצים
אצלו .

כך נוצר מצב אבסורדי בו המטייל הישראלי נהנה
מהטבות מפליגות ניתן היה לישראלים בלבד לטוס לבסיס הצבא הציליאני באנטארטיקה בטיסות צבאיות מוזלות בגרושים,40 דולר למיטב זגרוני ולחסוך אלפי דולרים תדובר בחוויה יקרה מאד .

המיחד את הטיול בדרום היבשת הם אזורי הטבע הפראיים המחוז החמישי "קינטה רחיון" שהוא החמישי מצפון צילה שנקרא אזור האגמים ובירתו היא העיר טמוקו ,עיר זו מהוה נקודת יציאה להספר טארקציות באזור :

העיירה פוקון השוכנת למרגלות הר הגעש המושלג וילה ריקה ההר עצמו אליו מעפילים היום בצורה מאורגנת , האגם הצושא את אותו השם , מרחצאות חמים , טיולי
סוסים אופניים או טרקים בסביבה ושיט מפרשיות או סתם שחיה באגם משלימים את אינסןף האפשרויות שם .



באזור נמצאים פרקים רבים מענינים נוספים אשר בכל אחד מהם ניתן לשהות בקמפינג שבוע לפחות

הזמן בו ניתן לבקר במילה ארגנטינה בדרום הוא תקופת
דצמבר - מרץ תקופת הקייץ בדרום היבשת .

מאחר ותקופה זו מצטמצמת מאד בשל ההתנגשות בתאריכים
עם הקרנבל בברזיל חלק מהמטיילים הישראלים חוזרים לדרום לאחר הקרנבל בניסיון למצוא חלון קטן בזמן
להכיר את הדרום הרחוק , אלו מספיקים בדרך כלל להגיע לדרום הרחוק פרק הקרחומים טורס דל פיינה
בנטלס במחוז העשירי אך מפספסים את אזור האגמים
כי בזמן החזרה צפונה התקופה כבר אינה תקופת קיץ החודשים אפריל מאי הם כבר חורף בצילה , אך זו
העונה היבשה בערים החורף יבש באנדים ולכן עולים למדינות האנדיות : צפון צילה בוליביה פרו ואקודור .

בקטע בסרט יום לאחר שהגעתי אחרי הקרנבל מברזיל
מהפוז דה איגוסו מרחק יותר מ 2000 ק"מ מסנטיגו
פגשתי בחבורה שהגיעה בבוקר מאותו מקום .

עבר רכשתי כרטיס לנסיעת לילה לפוקון כי מיהרתי
עקב התקופה אותה חבורה הצטרפה אלי ועם הירידה
מהאוטובוס בפוקון פגשנו באיבן מדריך טיפוס אןתו ניסיתי לאתר חודשיים קודם לכן כדי לראיין אןתן על
התטונות שאירעו בזמן הטיפוס להר .

שלושה ישראלים נהרגו שם : שניים מהם איבן מצא
כשיצא בראש המחלצים תוך חירוף נפש , והשלישי נהרג בהדרכתו סיפור מאד לא ברור, חלק נהטענות היו כי איבן
נטש אותו, ניסיתי לברר את הסוגיה אך איבן התחמק מהפגישה.

יידעתי את המטילים במעמד הירידה מהאוטובוס בלבטים שלי , הסברתי להם כי יש מקרים בהם מחכים שבועות למזג אויר מתאים שהרי כבר טיפסתי שם בעבר יידעתי אותם בלבטים שלי האם לטפס טם איבן או לא והשארתי את ההחלטה בידיהם :

ההחלטה היתה פה אחד לטפס בו במקום איתו , הדבר מאד התאים לי , כי כעת היתה לי ההזדמנות הטובה ביותר לתהות על קנקנו , הטיפוס מתואר בסרט .

לנו היה מזל כאצור חאופיר שמעוני היה הרבה פחות מזל , איבן סיפר שפשוט קפאו לו עדשות המגע והפך חסר ישע .

איבן סיפר שהשאיר אותו במקום והורה לו לא לזוז
ובו בזמן הוריחד את האחרים ביניהן מטפסות ששברו רגל
לחזור למעלה לאחר הירידה היה פשוט בלתי אפשרי .

בשנת 87 יצאנו חבורה מבית הקהילה בטמוקו
והתארגנו לטיפוס להר בינואר למיטב זכרוני
את ה 31 בדצמבר עשיתי בבית הקהילה בסנטייגו

העיר לקראת סוף השנה השתגעה לחלוטין כולם יצאו שיכורים לררחובות מדובר במאות אלפי אנשים

שבוע מאוחר יותר הייתצי כבר על ההר בדרום .

עוד תמונה מטותו טיפוס