שלום לכל מאן דבעי,

חזרתי זה לא מכבר מ10.5 חודשים בדרום אמריקה ולקראת האירוח האינטרנטי שלי המתוכנן באתר בקרוב חשבתי לשתף אתכם ב-2 סיפורי מסע שחוויתי.

שמו של הסיפור הראשון: JUNGLE FEVER

בסוף אפריל 2009 יצאנו און ארנון ועבדיכם הנאמן מלטיסיה קולומביה (ממוקמת במשולש הגבולות של קולומביה ברזיל ופרו) לתוך ליבו של הג'ונגל במקורות האמזונאס על נהר הג'ווארי.
מדובר בשמורת טבע ושמה הליקוניה (ציפור גן עדן בספרדית) השייכת לבחור ישראלי ושמו אהוביה (אח של חברי הטוב אבנר) ובה סוג של מלון תירותי מדהים ביופיו ובהשתלבותו בג'ונגל.
הרעיון בגדול להתנדב בעבודה בשיפוץ המקום עם מספר עובדים אינדיאניים, לחיות אתם במן קומונה שבטית ותוך כדי להחשף יחדיו לקסמו של הג'ונגל הפראי, לעולם החי והצומח שלו ולתרבות בני המקום.
במשך הזמן הזה חיינו כציידים לקטים, כלומר את כל הבשר שאכלנו, דגנו או צדנו ואת שורשי המאכל וכל הפירות ליקטנו במקום.
העושר החי של הג'ונגל מרשים:
יונקים:
כ15 מיני קופים, יונקים יבשתיים גדולים כמו טפיר,דורבן עצים, ארמדילו, חזירי בר (שלאון היתה היתקלות מטווח קרוב עמה), צ'וצה - מן חיית כיס בגודל נמיה, יונק ימי מדהים בדמות דולפין האמזונס הורוד (כ2.5 מטר, עיוור) ועוד
זוחלים:
עשרות סוגי נחשים המסווגים ל3: ארסיים,ציידים וחנקים. לטאות בגוונים של ירוק כחול, קיימנים (מן של תנין).
דגה:
מעל 20 סוגי דגים שהבולט מהם הינו 4 סוגי פירנאות עם מלתעות אימתניות שנשברו מייד עם הוצאת הקרס מהן (חוק הג'ונגל - החזק שורד...).

עשרות סוגי צפורים, יומיים וליליים. חרקים ועכבישים מכל הצבעים הגדלים המינים והסוגים
ופרפרים יפיפיים גם כן.
המגוון העצום הזה יוצר מיני מראות, ריחות, קולות ולחשים שניגנו עלי כמו על אורגן חשמל. ביום ובעיקר בלילה (הג'ונגל ישן ביום וער בלילה).
העושר הצומח גם כן מדהים והאינדיאנים משתמשים בו לרוב שגרת יומם: שרכים לקשירה, עצי מרפא (קליפה, שרפ, עלים וכו', סכך לגג הבית מעלי קרנה ועוד.
הזמן הרב יחסית ששהינו במקום איפשר לנו להתקרב אל האנשים, לדבר אתם באופן מעמיק יחסית לרמת הספרדית שלנו (שהשתפרה מאוד תוך כדי) לראות אותם שמחים,עצובים, רציניים ומבודחים. התנסות שבסופה הסקתי שלמרות המרחק התרבותי העצום ביננו לבינם (שלעיתים הנך מרים גבה לנוכחו על אף הראש הפתוח שלי. לדוגמא אישה עם ילדה בת 10 שרואה אותה פעם בחודש וזה מקובל), הקלות שבה הצלחנו להפוך למשפחה מעידה על קו תקשורתי רציף בינינו ועל פער שניתן לגישור ע¨י אנושיות בסיסית מצד שני הצדדים. חוויה מיוחדת במינה.

מספר חוויות שימחישו במעט את חוויות הג'ונגל ואת הדינמיקה היחודית בין השחקנים במשחק החיים המיוחד הזה:
1. משפחה על הגובה
לאמזונס 2 תקופות בגדול: יבשה ורטובה. ביבשה המים יורדים כ 5 מטר מהעונה הרטובה. ברטובה רוב הג'ונגל הופך למשטחי הצפה עצומים. אנו הגענו בסוף העונה הרטובה וגובה המים היה הגבוה מזה 10 שנים. נכנסנו לבית משפחה בכפר קטן על גדות הנהר ומסתבר שאנחנו נמצאים בשליש העליון של הבית וכל החלק התחתון מוצף. הם פשוט הגביהו את הרצפה עם קרשים בכל פעם שמפלס המים עלה. כמו שאומרים , משפחה על הגובה...
picasaweb.google.com/lh/photo/vIhrNhUuft...BSSw?feat=directlink
2. חשיבה קדימה מזיקה לבריאות
ערב אחד יצאנו לכפר אינדיאני במרחק שייט של כשעה. בחזור במחצית הדרך, כאשר הלילה ירד לו לעיתו, לפתע נשמעו רעשי גמגום מכיוון מנוע הקאנו. המילה הראשונה שזינקה למוחי היתה דלק. השניה - בעיה. לאחר מספר שניות המנוע כבה. נגמר הדלק. טוב , הבאתם בקבוק בנזין נוסף? אנחנו שואלים תוך חוסר הבנה גסה של מנטאליות המקום... פיטר האינדיאני, מאיר עם פנס על סביבות הקאנו ואני מבחין במספר זוגות עיניים בשיחים. תנינים. המצב הולך ומשתפר והזרם? נגדנו.
טוב יאאלה, און תפס משוט (היחיד שעל הסיפון) והתחיל לחתור, אני חלצתי את סנדלי והפכתי אותם למשוט על היד ומעורב מס 3 לימד אותנו שלמצ'טה יש עוד שימוש והיא הופכת למשוט לעת מצוא. מעורב מס 4 במהלך מכאני מבריק הצליח לנקז מדי פעם שאריות אחרונות של דלק ולהפעיל את המנוע לכ10 שניות כל פעם. לאחר כשעת חתירה הגענו עייפים אך מרוצים.
מסתבר ש1800 קמ חתירה בקיאק בדרום צ'ילה לא מספיקים לגורל...
picasaweb.google.com/lh/photo/bqSoeQwrBE...sHaw?feat=directlink
3. צחוק של תנין
הלילה הולכים לצוד קיימן (תנין) אמר סנטיאגו בנונשלנטיות אופינית. המים הגבוהים גורמים לריכוז דגה קטן, לא הצלחנו לדוג מספיק דגים לארוחת המחר (האינדיאנים אוכלים 3 ארוחות בשר ביום) וצריך בשר. מתי יוצאים? אנו שואלים בהתרגשות. שיטת הציד (סינוור המפלץ תוך כדי התקרבות איטית על קאנו קטן לטווח חנית, נעיצה, השתלטות, מכת מצ'טה בגזע המוח ע¨מ להרוג והעמסה) מצריכה חושך מוחלט ולכן נצא באור אחרון ויש לנו כשעתיים עד זריחת הירח. יצאנו אני חותר מאחור, און מחפש במרכז וסנטיאגו סורק עם פנס וחותר מקדימה. לאחר כשעה מצאנו קורבן והביצוע היה חלק. יום למחרת אכלנו את זנבו מבושל ואת גופו על האש והופתענו לגלות שטעמו דומה מאוד לטעם עוף. רך וטעים.
picasaweb.google.com/lh/photo/FoKVBaaTD9...lGUw?feat=directlink
picasaweb.google.com/lh/photo/msuUWaz11n...0f3w?feat=directlink
4. מסע צייד בג'ונגל
לקחנו צייד מהכפר הסמוך ויצאנו ל3 ימים בג'ונגל למקום שנקרא הסלאו. מקום זה מתאפין בריכוזי מלח באדמה וחיות גדולות באות לשם עמ להחזיר מלח לגופם. איך מנווטים בג'ונגל? מסתבר שכיוון בגדול עפ השמש ובקטן עפ שבילים קיימים, סימנים על עצים וטופוגרפיה. ואנחנו בחרנו לצאת דווקא ביום ללא שמש, מה שגרם לאון להגיד לצייד אחרי 3.5 שעות הליכה מפרכת שאנחנו הולכים בכיוון ההפוך ואנחנו כ15 דק מנקודת היציאה שלנו. זאת על סמך עץ גדום שהיה נוכח בגדיעתו. הסתובבנו ויצאנו מהפלונטר. שעת ערב הגיעה, איך ישנים בג'ונגל? על ערסל (כי הרצפה מלאה במיני שרצים שישמחו לגרום שלא תצטרך לישון עוד לעולם) עם כילה (כי האוויר מלא ביתושות שישמחו למצוץ אותך עד טיפת דמך האחרונה). מקימים מחנה בלב היער והשאלה הבאה שעולה לאוויר היא אם ירד גשם הלילה? האנדיאני אומר בבטחון מלא שהלילה לא ירד גשם ולא צריך לפרוס את יריאת הניילון. לאחר כ 5 דק אנו שומעים קול עמום מתגלגל ביער ולאחר 5.5 דק נוחתות עלינו טיפות בגודל של קומביין. הלכנו לישון רטובים, עקוצים אך לפחות תלויים בערסל.
picasaweb.google.com/lh/photo/qLm_RFyDSR...TKuQ?feat=directlink

תהנו ושתו הרבה מים.

אהלן רועי,
הסיפור שלך מרתק. יש אפשרות ליצור איתך קשר במייל?

תודה, נעמה.

היי נעמה.
המייל שלי: royshatzki@gmail.com
בברכה,
רועי

איך יוצרים קשר עם מטילים באתר ?

פשוט מאד:

בתפריט הפורומים בשורה לפני אחרונה רשימת משתמשים
בה תמצאי את המייל של כולם כולל שלי.

www.mochileros.co.il/component/option,co...it,30/limitstart,60/

את מוזמנת לפנות לנולם בכל דבר ועניין לצורך זה בדיוק הוקם האתר.

כולנו כאן מטיילים ומכירים את היבשת לעומקה ולרוחבה .

היבשת מרתקת ומדהימה .

שמח שנהנית מהמאמר לרועי יש את יכולת ההעמקה הזו והעביר את הסיפור מאד יפה .

תודה רועי.