שלומות,

קישור לאלבום התמונות למתעצלים לקרוא: picasaweb.google.com/royshatzki/Chokikir...Trek?feat=directlink

הרעיון לטרק הייחודי היה שלי. קראתי לפני כחודשיים כתבה בYNET על בחור ישראלי שעשה טרק דומה באזור והרעיון קסם לי. מדובר בטרק באזור קוסקו שאורכו בין 8 ל 10 ימים בגבהים גבוהים יחסית שחוצה בכל יום רכסי הרים, משמע עליות וירידות גבוהות ותלולות על בסיס יום יומי. תענוג!

לצאת לבדי לטרק די קשה ולא מוכר לא נראה לי כמעשה אחראי מדי ולכן אספתי 2 שותפים: דוד הגרמני ישראלי (שחקן רוגבי בנבחרת ישראל לשעבר ובעל יכולות סחיבה גבוהות שעוד ידובר עליהם בהמשך) וגיל (בחור מקיבוץ בית זרע שחצה את ארצות הברית ברגל ממקסיקו לקנדה בארבעה וחצי חודשים). במבט ראשוני מבחינת יכולות פיזיות , אני החוליה החלשה בחבורה. גם במבט שני התוצאות זהות.

דוד הינו האדם הפחות מנוסה בשטח הטיולים וזה כבר בא לידי ביטוי בקניית האוכל שם הוא הפגין יכולות מרשימות בבחירת אוכל (אישי) בכמות גדולה ובמשקל כבד, כל זה בטוענה ש"משקל לא מזיז לו יותר מדי". יהיה מעניין גיחכתי לעצמי בלב. אני וגיל הסתפקנו במינימום הנדרש = אורז עדשים ושיבולת שועל לבוקר.

הטרק מתחיל בכפר קצ'ורה וכבר שם הנופים העוצמתיים של רכסי האנדים העצומים הרשימו אותי מאוד. כשדימיינתי לעצמי את נוף הרי האנדים בפרו דימיינתי את המראה שנתקלתי בו - מתלולים אדירים המתחילים בנהר שוצף ומתרוממים לגובה של כ 4500 מטר לפסגות מושלגות מעל גובה 5000. בהחלט מראה אנרגתי שהכניס בי התלהבות ומצב רוח מרומם.

לאחר כ3 ק"מ נתקלנו בחבורת מקומיים שהכינו בוץ מעורבב בעשב מקומי להכנת לבנים לבניית בית. המחזה המשמח הזכיר לי נוסטלגית את הכנת הלבנים לטאבון שעשינו כל שנה בחג הפסח בקיבוץ. הם כמובן יותר יעילים ומשתמשים בסוסים/פרדות לערבוב.

היום הראשון התבטא בירידה תלולה (1500 מ' לתוך ערוץ נהר האפורימק שמשמעות שמו בקצ'ורה (שפת הילידים) "המתקשר עם האלים", מן מדיום שכזה. הערוץ העמוק והנהר השוצף בשקיעה באמת סיפקו מן תחושה על טבעית שכזו למרות הגשמיות לכאורה שבנוף.

היום השני התבטא בעליה תלולה מאוד (1600 מטר אנכי על 6 קמ' אופקי), גיל ודוד התקדמו מהר ואני התקדמתי בקצב שיאפשר לי להנות מהעליה. מים והפסקת נשימה כל 2 עיקולים (היה חם והגוף איבד נוזלים בהזעה בקצב מסחרר), קמצוץ בוטנים וצימוקים כל שעה בערך והכי חשוב הפסקת נוף והצצות אחורה (כך מרוויחים 2 טיולים באחד...).
בשלב מסויים אני פוגש את דוד כשהוא עוטה פרצוף סובל מאוד. המשקל החל לתת את אותותיו. מה גם שמרפקו השמאלית פצועה ומדממת. הוא הוכיח את המשפט "השביל חכם מהצועד עליו" בכך שניסה לעשות קיצור דרך החליק ונפצע. יש זמן לחשוב בעליה ובעיקר חשבתי על חמורים וסוסים. דוד הינו סוס קלאסי -חזק וסוחב הרבה אך רץ בעוורון מסויים עד שנופל (או מת...) אני חמור קלאסי סוחב קצת פחות, חושב ומתכנן קדימה ועוצר מתי שמרגיש קרבה למעבר מגבלה. היה נחמד לחשוב.

לקראת סוף העליה לדוד נגמר הסוס (...) ובהברקה לוגית אובדנית מסויימת הוא טען בפני שאם היו מעמידים בפניו את האפשרות להמשיך את העליה או שמישהו ירה לו כדור בראש הוא מעדיף את האופציה השניה. צחוקי המתגלגל מילא את העמק העמוק (לא מתוך רוע אלא מתוך הזדהות מסויימת) ולאחר שהדבקתי אותו בצחוק המשכנו את העליה יחדיו , שמחים וטובי לבב.

יום 3:
לאחר נסיון הסחיבה הכואב של יום האתמול החלטנו לשכור חמר עם סוס. מצאנו חמרית עם פרד. שמה אסטריס, בחורה בת 18 שהייתי מתחתן איתה מחר. שמחת לבב, חזקה (היא הניפה לבדה את 2 התיקים שלנו על הפרד) , אשת שטח רצינית ביותר (בדואית פרואנית), יפה ובעלת שאיפות. מה צריך יותר בחיים?

הגענו לאתר הארכיאולוגי המרשים צ'וקקיראו. מדובר בעיר הממוקמת על אוכף מעל לערוץ נהר האפורימק, החוקרים טוענים שהיא גדולה ממאצ'ו פיצ'ו ושימשה כעיר המפלט האחרונה של האינקה. הארכיאולוגים עומלים עתה לחשוף אותה ואני משער שעוד מספר שנים היא תהיה תיירותית כמו מאצ'ו פיצ'ו. אני אוהב ארכיאולוגיה אז יש הרבה תמונות של האתר. התרשמתי בעיקר מאמת המים המרשימה היורדת ממעיין קטן , מרחבת הטקסים על הכיפה מעל הנהר מהטראסות הממוקמות על המצוק ושימשו לחקלאות ומהמבנים היחסית שלמים שנמצאו באתר.

לאחר יום קל יחסית (תרתי משמע) הגענו לבית בהרים שגרה שם אישה עם ביתה. שאלתי אותה בכבוד אם אוכל לבשל אצלה במטבח והיא הסכימה בסוג של חמיצות. בעת הבישול היא ישבה לידי והתחלנו לדבר על הא ועל דה, ולבסוף שנתתי לה ראש שום במתנה ,הגשתי לה מרק ואורז ועדשים עם טונה (דוד החליט שהוא חייב להוריד משקל...) הורגשה חמימות ומתיקות ביחסינו והיא אף נתנה לנו תפו"א ותבשיל איטריות שהיא הכינה. עוד פעם הרגשתי שלמרות ההבדל התפיסתי העצום אין בעייה להתקרב ולהסתדר באופן מופתי כל זאת באנושיות בסיסית. ידידי חן טען בהתיחס למייל שכתבתי מהג'ונגל, ש"אין ספק שהפערים הכי גדולים בין בני אדם ניתנים לגישור בקלות וכל מי שטוען שהקושי בסכסוך כלשהו - למשל הישראלי פלשתיני - הוא בגלל גודל הפערים, או עומק המחלוקות וכולי, פשוט אינו יודע על מה הוא שח". אני מסכים איתו לחלוטין.

היום הרביעי
החל בערפל אופייני לבוקר אנדי טיפוסי. היה גם טיפוס אופייני לטיול אנדי טיפוסי. לאחר הפס השביל עובר בינות למכרות כסף שננטשו לפני כ50 שנים. החל לרדת גשם והתארגנו (שכמיות וכיסויי תיקים) בתוך מכרה יפיפה שממוקם על שפת תהום תהומית שכזו.

איך שהגענו לכפר ששמו ינמה השמש חייכה אלינו ומשם החלו להתרחש מספר צירופי מקרים מפתיעים ביותר. מדובר בכפר ללא כביש גישה, נדרש ללכת יום הליכה מהכפר הקרוב ביותר ששביל עפר מוביל אליו. יוצא מכך שכמעט לא מגיעים אליו חיצוניים. משפחה מקומית אימצה אותנו והציעה לנו מרבד דשא לחניית הלילה. כבר הרגשנו טוב. צירוף מקרים 1: בבניית האוהל שכחתי לתקוע יתד אחת לייצוב האוהל, בבואי לקחת יתד רגלי נתקעת באחד שתקוע בדיוק במקום הדרוש. מוזר מאוד. צירוף מקרים 2: גיל היה מאושר מפני שאחת המטרות שלו בפרו זה להגיע לכפר מנותק מסוג זה. הוא הוסיף שישמח לעבוד איתם יום אחד בשדות. לאחר כ10 דק' אני נכנס לשתות תה עם המשפחה ואב המשפחה שואל אותי אם אנחנו נרצה לעזור להם מחר ולעבוד איתם. הרגשתי מן תחושת אנרגטיות והתלהבות עקב הדיסוננס הגדול בין מצבי לפני שעתיים (קר רטוב ואפרורי) לבין המצב הנוכחי (חם יבש ובעל מזל בהיר ונגיש).

יום 5:
כל יום המחרת עבדנו ועזרנו למשפחה ללקט אפונים ולהפריד את התרמיל מהגרעינים. אני אף ניסיתי לעזור לבת המשפחה במתמטיקה (של כיתה ב) ומצאתי שאני דיי מתקשה בחומר (למרות שהכנתי לה בדידים וירטואלים שדיי עזרו לה).

לקראת הערב הבנו שיש לאב המשפחה (הסניור) יום הולדת 43 היום. טוב , מה עושים ליום הולדת בפרו? שוחטים קוי (חזיר ים בעברית). התעקשתי לעזור לסניורה לשחוט, בסופו של דבר זה ידע נדרש לחיים תקינים בישראל... הם מגדלים כ40 ראשים במטבח, אני חושב שזה המטאטא הכי יעיל שנתקלתי בו, הם אוכלים כל מה שנזרק לרצפה, מפטמים את עצמם ונאכלים לאחר כבוד והערכה. שחטנו 3 זכרים בני 3 חדשים במשקל של 1 קג לראש. אחסוך מכם את פרטי השחיטה למרות שזה נושא מעניין שלכשעצמו.
שיפוד , רוטב שום ותקיעה בסמוך לאש.
גיל ודוד החליטו שהם לא רוצים לאכול את החיה הזו (זה הזכיר להם אכילת חולדה. אפשר להבינם) כך שאני זכיתי למנת בשר כפולה. היה מצויין.

יום 6+7:
טוב, בלב כבד ובקיבה מלאה המשכנו הלאה לעוד מעבר הרים מדהים עם עמודי גרניט עצומים המתנשאים לשמים.

לקראת הפס התברברתי קצת וטיפסתי לדרך צידית שסיפקה נופים מהממים של העמק.

כאשר הבטתי מעלה ראיתי 3 קונדורים עצומים חגים מעלי. חשבתי לעצמי שהם בטח חושבים לעצמם או שאני הולך להתפגר עוד מעט ולהפוך לסעודת הצהריים שלהם או שהם חושבים שאני כבר פגר בשל ריחי הענוג (מסתבר שהרבה ימים ללא מקלחת לא משפר את מצב הריח). לא סיפקתי את רצונם והם עזבו במהרה.
הגענו לכפר בשם וילקבמבה שם האנשים הסתכלו עלינו כאילו נפלנו מהשמיים. נחמד להיות באזור כה מתוייר כקוסקו ועדיין להגיע למקומות כה נידחים. משם תפסנו את אחת הנסיעות היפות ביותר שהיו לי בטיול בתוך הג'ונגל ההררי עם משאית מלאה במקומיים. האוויר המתוק והנופ בזווית של 360 מעלות היוו תענוג אמיתי וסיום נהדר לטרק נהדר.

יום 9+8+10
הגענו אני ודוד לעיירה אגואס קלינטס (עם רכבת שאבי נסע בה לפני 32 שנים , סגירת מעגל נחמדה) ודוד משיקולי תקציב החליט לוותר על המאצ'ו פיצ'ו. עליתי לבדי
ואני חייב לציין שעל אפ התמונות הרבות של האתר שראו עיני החוויה של להיות שם ,לראות את העיר במבט פנורמי לשמוע הסברים מעניינים ממדריך שהתגנבתי לקבוצתו בהחבא ולטפס לוואינה פיצ'ו (הצוק מעל העיר) לתצפית יפה הייתה בהחלט שווה את המאמץ ואת הכסף ששילמתי.

טיילו בעוז וזכרו שהמעז מנצח!

קישור לאלבום התמונות לרציניים מבינכם : picasaweb.google.com/royshatzki/Chokikir...Trek?feat=directlink

תהנו ותשתו תה צמחים.

גם אני רוצה !!