בקרוב כתבתו של גיא מדור הקרטירה אאוסטראל על גבי סוסים
דרום צילה בדרך אחרת שונה.

גיא בתמונה מדגמן אלה ארנסטו גווארה המכונה צה...






ובקרוב אירוח עם גיא כאן בפורום אהה וילד הבננות מסתבר
היה מעורב גם בזה...

את הרעיון קיבלתי מאיש ייקר ושמו יותם אדלמן.
את יותם פגשתי בפעם הראשונה בהוסטל בבואנוס איירס - עיר הבירה של ארגנטינה.
יותם הרצה שם על ה- Caratera Austral (דרך מס' 7 על המפה) שהיא בעברית ה"דרך העפר הדרומית".
ה- Caratera Austral היא דרך עפר המובילה מהעיר פוארטו-מונט במרכז צ'ילה, לאורך מעל 1,100 ק"מ, ועד לשדות הקרח העצומים של דרום צ'ילה.
שם היא נפסקת בכפר ויה אוהיגינס(via ohigins) החלק אותו עושים רוב התיירים הישראלים הוא הקטע המרכזי, בין העיר צ'אייטן (Chaiten) ועד למעבר הגבול עם ארגנטינה בכפר צ'ילה צ'יקו. (Chile Chico)
הרצאתו של יותם שהיית מעניינת, כוללת ומעודכנת יותר מספרי המטיילים באותה התקופה, והכי חשוב, הייתה בעברית.
לאחר ההרצאה קניתי את הספר שיותם הוציא "טרקים וטרמפים בפטגוניה" משתי סיבות:
מתוך עניין במה שכתוב
הסיבה השנייה הייתה מתוך רצון לפרגן לישראלי המקדיש מזמנו ומרצו בכדי לעזור לישראלים בתחילת הטיול ולתת עוד קצת אינפורמציה בעולם הטרי להם.
התחלתי לעיין בספר, קראתי על הציוד הדרוש לטרקים, סיפורי דרך של טרקים ייחודיים, טיפים לטרמפיסט המתחיל, כמה סיפורים מצחיקים בהלך הרוח שלו. ומה אני אגיד לכם, התחברתי לגישה שלו.
לאחר קריאה שנייה ראיתי שיותם מציין כמה אופציות "לעשות" את ה- Caratera Austral
הראשונה והמועדפת על ידיו, טרמפים, דרך זו הייתה נחשבה לזולה מכולן.
השנייה ברכב שכור, היקרה, הנוחה והפופולארית בקרב המטיילים הישראלים.
השלישית באופניים בעיקר ע"י תיירים מארצות אחרות.
והרביעית והעדיפה עליי מכולן - על גבי סוס !
ההרצאה הבאה תתמקד באופציה הרביעית !
אנקדוטה - יותם טען ששבר "שיא" בקרב המטיילים הישראלים כאשר יישן מספר לא מבוטל של 81 ימים באוהל אני מתחייב שיישנתי יותר ימים ממנו ומבלי לנקוט מספר ( מטעמי צניעות כמובן ).


ההחלטה


החלטתי לעשות את הדרך הזו על גבי סוסים מכמה סיבות
מתוך האהבה מגיל צעיר שאני רוכש לסוסים
הרצון להבין ולחוות הקשיים שהיו כרוכים בדרך ההתנידות הקדומה
להכיר את תרבות המקומיים החיים באזור
לחוות חוויה מחוץ למסלול המטיילים השחוק
ללמוד את השפה המקומית – הספרדית
אבל בינינו הסיבה העיקרית הייתה שרציתי להוכיח לעצמי שאני מסוגל !



אם תרצו אין זו אגדה


אם כך, יש החלטה, כעת מה צריך בכדי לממש אותה ? והתשובה היא דבקות במטרה.
מאותו יום שהחלטתי, לא פספסתי הזדמנות להזכיר בשיחותיי עם אנשים שאני מתכוון לעשות את הקראטרה על סוס. בדיעבד, בדרך זאת ייצרתי מצב מחייב מבחינתי, מצב שבו הייתי מצטייר כ"שפן" אם הרעיון לא היה יוצא לפועל.
באחת משיחות אלה הכרתי את שותפתי למסע, אביגיל.
אביגיל, שהביעה כוונות לעשות חוויה דומה. טיילה ביבשת כ - 5 חודשים עד אז וחיפשה חוויה מתקנת ל"אפקט העדר" שהייתה חלק ממנו חלק נכבד מהטיול שלה.
בסוף השיחה הצעתי לה להצטרף אליי, אמרתי לעצמי מה יכול להיות, תמיד יותר נחמד בשניים.


לפרטי פרטים

אז כמו שהזכרתי מוקדם יותר, הקצה הדרומי של ה"דרך הדרומית" הוא העיירה שכוחת האל ויה אוהיגינס.
עבדכם הנאמן רצה מאוד להתחיל את הדרך מההתחלה, אך נתקל בקשיים רבים למצוא סוס בעיירה שתושביה לא מאלפים את הסוסים ואלה משוטטים ברחובות כמו כלבים עזובים.
לאחר שלא נחלתי הצלחה בעיירה זו לא אמרתי נואש והחלטתי להמשיך לחפש בעיירה הבאה הלו היא קוקרן (Cochran).
בהגיעי אל העיר נכנסתי אל חנות האינטרנט היחידה בעיר וביקשתי (בעזרת הספרדית הרצוצה שלי) עזרה במציאת סוס לקניה.
הנערים המקומיים, בעלי המקום שהתלהבו מהרעיון ששו לעזרתי, קבענו ללכת לחפש בצהרי אותו היום. עברנו דלת, דלת אצל בעלי הסוסים בעיירה ושאלנו אם הם מעוניינים למכור לנו סוס. בנוסף, הייתי עובר ברחובות ושואל אנשים האם יש להם סוס למכירה.
לאחר מאמץ מרוכז של שבוע לערך קניתי את הסוס הראשון הלא הוא "וושינגטון" – וושינגטון נקרא על שמו של חוואי מקומי עם סיפור חיים מאוד מעניין, משפחתו הייתה מעורבת בפוליטיקה, בשנת 71 אירעה מהפכה שלטונית והוא נאלץ לברוח לארגנטינה. שם הוא קיבל מעמד של אסיר פוליטי. הכתבים לא מפסיקים להידפק על דלתו עד היום בשביל לתעד את סיפור חייו.
הסיבה שאני מספר לכם על וושינגטון היא שהאיש נוהג לארח בביתו בחווה מטיילים בעיקר ישראלים אגב.
אני הגעתי ונשארתי שבועיים, במהלכם השלמתי רכישה של עוד סוסה, עזרתי במשק הבית, הבאתי קבוצה של מטיילים ישראלים שבאו לעזור בתחזוקת החווה ובתמורה זכו לשחוט ולאכול כבש בפעם הראשונה בחייהם.
אבל בעיקר חיכיתי לאביגיל שתגיע, אתם יודעים איך זה נשים, תמיד מחכים להן.
לכשהגיעה, התחלנו בארגון לקראת היציאה למסע - קנינו סוס נוסף בשבילה, ציוד לסוסת המסע, תפרנו שקים אטומים למים לתיקים, ושק גדול לציוד הנגיש.
לאחר כמה ימים יצאנו לדרך שמחים ומאושרים לקראת ההרפתקה הלא צפויה הנקראת לפנינו.
לאביגיל היה יתרון בולט עליי, היא ידעה ספרדית, יכולות שימושיות ביותר שסיגלתי לעצמי במאמץ רב בעזרתה.
באותה תקופה היא הייתה אשת הקשר שלי לעולם החיצון, דיברתי דרכה, אם תרצו !


על הדרך (התמונות יידברו בעד עצמן)...



התכנון שלנו היה ללכת על הקראטרה עצמה ולהנות מהנוף הטבעי בקצב של סוס - 25 קמ"ש.
התחברנו, שתי נפשות שלא מכירות, ע"ס האהבה משותפת לסוסים והפקנו חוויה שלא נשכח כל החיים.



התגובות


כל אדם שסיפרתי לו שצלחתי את הקראטרה על גבי סוס הסתכל עליי בפליאה ושאל למחירו של סוס.
אז הבאתי לפניכם כמה עובדות...

הכלכלה שמאחורי ...

על כל סוס שילמנו כ - 500 דולר והציוד עלה כ – 500 דולר נוספים. בחישוב מהיר 1000 דולר לאדם.
על פניו ייקר, במקרה שלנו, התשובה היא לא, משום שאביגיל הייתה אשת מיקוח מעולה והצלחנו להחזיר את ההוצאה עד השקל האחרון .


לסיכום

רציתי לאפשר לכם את האפשרות לחוות את החוויה שאנחנו חווינו, לצאת ממסלול המטיילים הישראלי השחוק, לחשוב "מחוץ לקופסא" ולעבור חוויה מעצבת ובלתי נשכחת לאופי שלכם.
קצת על האפשרויות שלכם – המטיילים לעתיד.
תוכלו לקנות סוסים ע"ס המודל שלנו.
תוכלו להשתמש בשירותי חברה שעושה טיולים אתגריים על גבי סוסים.
לפרטים ועזרה אפשר לפנות אליי למייל guymador@gmail.com

מצילה ציקו בזמן בו הייתי בקרטרה 1987 לא היה המשך יבשתי
ולכן נאלצתי לעבור גבול לארגנטינה אל לוס אנטיגווס
משם אל העיירה פריטו מורנו ומשם בטיסה לאל קלפטה על
מנת לחזות בפלא המתפוצץ הקרחון.

כישראלי טיפש לא מנוסה וממהר בער לי לא היה לי זמן...
ירד גשם ,הנהר עלה ,ומעבר יבשתי בגיפ לא היה...

התעקשתי... הגעתי עד למעבר שם פגשתי רוכב ציליאני חביב
יו לו ייוו אמר ...
קרי אעביר אותך לצד שני קרי מן הסתם על הסוס....
הסוס הצף....

אז התחלנו שלושתינו לשחות על גב הסוס אל הצד השני..
ישראלי טיפש והרפתקן כבר אמרתי....

כן כן זה אני.....

הכסף שהצעתי נגמר בערך בחצי הדרך כך שאת היובל
האחרון קרי הנמוך כך לפחות חשבתי נאלצתי לעבור בכוחות עצמי...

כמובן שמי הנהר הגיעו בחלק בו עברנו לסוס עד החזה אך עברנו.

רק אז הבנתי את כוחו העצום של הזרם וכן עד כמה חזק
הסוס.

משקל הציוד שעלי היה 38 ק"ג שקול לפני הטיסה....
ממש ממש לא לעניין.

ואז נשארתי אני מול היובל הקטן...
דריכה קטנה והופ בוססתי בבוץ עד צואר....
יובל קטן..

הציליאני חזר נתן לי להתיבש עוד שעתיים בסוף הגענו להסכמה והופ על הסוס לצד השני.

מאוחר יותר כבר למדתי את הלקח ליבשת יש את הקצב שלה.

עשיתי טיול סוסים מדהים בפרו מקשהפמפה אל בסיס היציאה לטיפוס לאלפאמאיו.

אז וכן בקולומביה עם נלסון המדהים למדתי משהו על סוסים.

אך תמיד זוכרים את האנדוקטה ההיא...

עד 0400 עמדתי וניקיתי את הדברים בלוס אנטיגווס
מהבוץ כדי שירשו לי להיכנס לקמפינג.

יש דברים שלא שוכחים...